תובנות בחינוך מפרשת מטות - כוחה של מילה 'לטוב' 'ולמוטב'

אחד המסרים המופלאים הנלמדים מפרשתנו הוא - ערכו של הדיבור. מהפסוק "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ל, ג) דרשו חז"ל "לא יעשה דברו חולין" (ספרי, מובא ברש"י). יש בדיבור את היכולת להביע את הרצונות הפנימיים והיסודיים שלנו, ולפיכך, אל לנו לזלזל בו ולעשותו חולין.

דיבורו של אדם משפיע על כל הבריאה כולה, אפילו על דומם.

הכתמים לא עברו בכביסה...

אציין מעשה ששמעתיו מכלי ראשון:

תלמיד חכם חשוב המתמסר לחיזוק בהלכות לשון הרע ואף מוסר הרצאות ברחבי הארץ להגברת המודעות בנושא, הגיע פעם לאחת מהערים במרכז הארץ לשאת דברים בחובת השעה.

קודם שנכנס לאולם ההרצאות, פנה אליו יהודי מתושבי המקום וביקש לספר לו מעשה שקרה עמו לא מזמן. הרב היטה אוזנו, והלה סיפר כך:

מזה זמן שתופעה נדירה אירעה בביתנו. כל בגד שנכנס למכונת הכביסה, יוצא מלוכלך כלעומת שהיה, ופעמים שאף יוצא מלוכלך ומוכתם יותר... כשרעייתי סיפרה על כך לחברתה, נדהמה לשמוע מפיה שגם אצלה מתרחשת תופעה דומה... ויהי לפלא!

כצעד ראשון לתיקון הדבר, החלפנו את אבקת הכביסה, אך ללא הועיל. הזמננו טכנאי שבדק ולא מצא בעיה הנראית לעין, אולם בכל זאת ניקה את המכונה מהאבנית, מי יודע, אולי המצב ישתפר, אבל גם זה לא עזר, הכל יוצא מלוכלך!

כמוצָא אחרון החלפנו את מכונת הכביסה!! אך לשווא!! החלפנו ארבע(!!!) מכונות כביסה, מכל מיני דגמים וחברות בעלות שם ומוניטין הנחשבות מותג בענף זה, אבל המצב נשאר כפי שהיה...

בשיעור דף היומי בו אני משתתף, הסחתי את צערי באזני המשתתפים, אולי מישהו יודע על תרופה למכה, אך חוץ מלהנהן בראשם לאות השתתפות בצער, לא היה ביכולתם לסייע... לפתע פנה אלי המגיד שיעור ואמר: "תראה, אנחנו בדיוק קוראים השבת בתורה את פרשת תזריע-מצורע, מה אתה אומר? אולי תקבלו על עצמכם כל יום לימוד שתי הלכות לשון הרע מהספר "חפץ חיים"? רבים מספרים שנושעו על ידי כך, אך כמובן שלא די בלימוד גרידא אלא גם ביישום ההלכה למעשה בחיי היום יום". סיים.

הרהרתי מעט, מה יש לי להפסיד? והסכמתי. באותו ערב חזרתי לביתי וישבתי ללמוד עם רעייתי שתי הלכות, וכך למחרת, וכך הלאה.

שבוע ימים עבר, בדיוק שבוע! והתופעה פסקה לחלוטין!!!

כשרעייתי סיפרה לחברתה המופתעת על כך, החלו גם הם ללמוד את ההלכות, ובתוך זמן קצר פסקה התופעה גם אצלם!!

מה פשר הכתמים בתקרה?

הרב, שהיה נרגש לשמוע את סיפור המעשה, החליט לספר זאת בהרצאה. ואכן, בתוך הדברים גולל לפניהם את הסיפור, ואז קם אדם מתוך הקהל וביקש לומר כמה מילים, כשקיבל את רשות הדיבור, עמד ופתח:

לפני מספר חודשים התרחש בביתנו דבר מוזר. בתקרת הבית החלו להופיע כתמים בצבעי ירוק ואדום שכיערו את התקרה. כל הבדיקות למצוא את המקור לכך, העלו חרס, לא פיצוץ בצנרת ולא שברים למיניהם, ויהי לפלא!

צבעתי את התקרה כמה פעמים, בכמה שכבות, אך ללא הועיל! הכתמים חזרו על עצמם...

לאחר תקופה, החלטנו ללמוד בכל יום שתי הלכות מהספר "חפץ חיים", ואף להתחזק בנושא, שהיה קצת חלש אצלנו...

"אני חושב שלאחר הסיפור הראשון שסיפר הרב", אמר, "אין צורך לעדכן כיצד הדבר הסתיים. לאחר כמה ימים הכתמים נעלמו לחלוטין"!!!

אינני מגיב על מחלוקת!

הצעקות הרמות הדהדו בחדר המדרגות בבניין שבשכונת "שערי חסד" בירושלים, וגלשו החוצה אל הרחוב השקט. זה היה בביתו של מרן הגאון רבי שלמה-זלמן אויערבך זצ"ל.

קבוצת קנאים התפרצה אל הבית. הללו החלו להטיח ברבי שלמה-זלמן האשמות ולהשמיע מחאות בסגנון מעליב. הסערה התעוררה בעקבות פסק הלכה של הרב, אשר היה לצנינים בעיני הקנאים.

באותה שעה עבר ליד הבית אחד ממקורביו של רבי שלמה-זלמן. הצעקות החרידו אותו והוא החיש את צעדיו לעבר ביתו של מורו ורבו. בהיכנסו אל הבית נחמץ לבו למשמע הביטויים הקשים שהטיחו הקנאים בפוסק הנערץ.

ואולם תגובתו של רבי שלמה זלמן היתה מפתיעה. הוא ישב על כסאו בנחת, ארשת שלווה נסוכה על פניו, והוא לא השיב למחרפיו דבר. הוא המתין בדומיה לשוך הסערה. ואכן, בתוך זמן קצר עזבו המפגינים הלא-קרואים את הבית, והשקט שב לשרור במעונו של רבי שלמה זלמן.

המקורב לא היה יכול לכלוא את התפעלותו. "מניין הצליח הרב לגייס כוחות נפש גדולים כל-כך ולהתאפק מלהשיב להם מנה אחת אפיים?" תהה. "הלא כל אדם אחר היה מאבד את סבלנותו זה כבר!"

חיוך טוב עלה על פניו של רבי שלמה-זלמן. "שב נא", אמר, "ואספר לך מעשה שהייתי עד לו בצעירותי והשפיע מאוד על חיי".

בשכונת שערי חסד, שבה נולדתי, התפשטה בשורה מרנינה: הגאון רבי אהרן כהן, חתנו של ה''חפץ חיים'', עלה לארץ ישראל והחליט להשתקע בשכונה. התרגשות רבה אחזה בתושבים, וכולם החלו להתכונן לקבל את פני האורח בכבוד.

תושבי השכונה יצאו לקבל את פניו בחגיגיות וברגשי שמחה על שבחר להתגורר בשכונתם. הם אף הכינו לו דירה נאה והבטיחו לדאוג לכל מחסורו, ובלבד שיוכל לשקוד על תורתו במנוחה.

לא חלף זמן רב ורבי אהרן נעדר מבית הכנסת. כשעבר עוד יום ועוד יום והוא לא נראָה בציבור, החלה הדאגה לכרסם בלב שכניו. הם ניסו לדפוק על דלת ביתו, מחשש לשלומו, אך שום מענה לא בא מתוך הבית. באין ברירה החליטו לפרוץ אל הבית. הם נדהמו: הבית היה נטוש.

התעלומה העסיקה את כל תושבי השכונה. ואז התברר שאחד ממתפללי בית הכנסת ראה שבוע קודם לכן את רבי אהרן יוצא עם כל מיטלטליו מן הבית לעבר יעד בלתי-ידוע.

צער רב מילא את לב התושבים. מדוע החליט האורח החשוב לנטוש את שכונתם? וכי לא נהגו בו בכבוד הראוי? ככל שהתאמצו לברר את העניין, לא הצליחו להגיע להשערה המניחה את הדעת. איזו סיבה יכלה לגרום להיעלמות החשאית הזאת?

ייתכן, העלה מאן-דהו חשש, שרבי אהרן נזקק לתמיכה כספית גדולה מזו שניתנה לו. רגשות אשם מילאו את לב העסקנים. הם הוסיפו לחקור וגילו שרבי אהרן העתיק את כתובתו ליפו. החליטו לשגר משלחת לפייסו.

רבי אהרן קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות. חלילה, הבהיר, אין לו שום טענה כלפיהם. להפך, הוא אסיר תודה להם על כל מה שעשו למענו ועל הדירה הנאה שהעמידו לשימושו. "סיבת עזיבתי את שכונת שערי חסד שונה היא לגמרי", אמר.

"זה היה קודם שיצאתי למסע לארץ ישראל", החל לספר. "נכנסתי אל חותני הדגול, מרן ה"חפץ חיים", כדי להיפרד ממנו ולקבל את ברכת הדרך. בין הדברים שאלתי היכן לדעתו עליי להתגורר. מניתי כמה אפשרויות: ירושלים, צפת, חברון, יפו. חותני הרהר רגעים מספר ואחר כך היישיר אליי מבט ואמר: 'אין זה משנה היכן תתגורר, אבל הבטח לי בתקיעת כף שתדיר את רגלך ממקום שיש בו מחלוקת! אם תיקלע למקום כזה, ברח ממנו במהירות'.

"עשיתי כפי שנצטוויתי", סיכם רבי אהרן. "הבטחתי לחותני בתקיעת כף שאתרחק מן המריבה והמחלוקת כמטחווי קשת. אלה היו דברי הפרידה האחרונים ממנו, ואזהרתו הלכה לנגדי כתמרור עם בואי ארצה".

נאנח רבי אהרן קלות והמשיך: "התיישבתי בשכונתכם, וסברתי שבאתי אל המנוחה ואל הנחלה, אל מקום של תורה ויראת שמיים שהשלום והשלווה שוכנים בו. ואולם יום אחד, בהיותי בבית הכנסת, הגיעו לאוזניי קולות מריבה על כהונתו של הגבאי. פתאום היכתה בתודעתי כברק ההכרה כי יש כאן מחלוקת! דברי חמי החלו לצלצל באוזניי. ברח לך מן המקום הזה, שמעתי את קולו. לא היתה לי ברירה אלא לארוז מיד את חפציי ולחפש לי מקום אחר".

סיים רבי שלמה זלמן את סיפורו ואמר לאיש שיחו: "כאשר חזרו חברי המשלחת ופניהם נפולות, חלקו עם קהל המתפללים את סיפורו של רבי אהרן. הייתי אז נער צעיר, אך הדברים נחרתו בליבי. גמרתי אומר בנפשי: יהיה מה שיהיה, לעולם לא אהיה שותף לעניין של מחלוקת ולא אגרר אליה!"

היישיר רבי שלמה זלמן את מבטו לעבר מקורבו ואמר: "כעת מבין אתה מדוע שמרתי על שלוות רוחי אל מול ההתפרצות אל ביתי? – יהיה אשר יהיה, אינני מגיב על מחלוקת ".

במלאכת החינוך אנו עדים למצב בו תלמידים מזכירים ונזכרים במשפטים או מילים שנאמרו להם על ידי מורים ומלמדים אפילו לאחר שנים רבות, הן לטוב והן למוטב.

חובת האחריות שלנו כמרביצי תורה ומחנכים היא ליתן דעתנו על כך, ולהשאיר זיכרונות טובים אצל התלמידים על ידי מילים חיוביות ומשפטים מעודדים ובונים ולא חלילה דברים משפילים המייצרים תסכול וצלקות שלעיתים אי אפשר למוחקן מהתודעה, שהרי יצירת מחלוקת אינה רק בין שני ניצים או שכנים או החולקים ירושה, אלא אף כלפי ילד אשר נפגע על ידינו, וחולק הוא על הנהגתנו כלפיו, ונפרד לבבו ממלמדו ח"ו, ומן הראוי לחשוב על הדברים, ולהשימם על לב.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך