תובנות בחינוך מפרשת בלק - "לקחת" אותו אלינו - האמנם?

דרכי התגובות והפעולות שלנו כאנשי חינוך הן שונות ומגוונות. יש הסוברים שככל
שהתגובה תהיה תקיפה וחזקה, כך נייצר יותר משמעת ויראה מערכתית בבחינת "למען
ישמעו וייראו".
לא נתייחס כעת לגופם של דברים עד כמה הם רלוונטיים, לא נתעסק בדרך פעולתם
ובמידת שייכותם לדורנו. רק זאת נאמר בוודאות, אפשר לטפל כמעט בכל בעיה עם דיבור
נכון וראוי.
גישות שונות - תוצאות הפוכות
סיפר לי ידיד העוסק במלאכת החינוך, שמהלך השנים בהן התעסק בתחום הוא הצליח
לגבש הבחנה ברורה בין גישות שונות בחינוך שתוצאותיהן הפוכות זו מזו, ויש הרבה מה
ללמוד מכך:
האחד –
היה זה בזמן לימודיי בישיבה גדולה. כמה בחורים שכרו רכב ונסעו באמצע הזמן לטיול
בצפון. למעשה, הטיול לא נגמר טוב, כיון שהרכב התהפך והם יצאו בנס. כשחזרו, המשגיח
קרא להם, הסביר להם מהי אחריות ואת חומרתה של פריצת גדר, נתן להם חומר למחשבה,
וביקש שיכנסו אליו למחרת עם תובנות מהשיחה. ואכן למחרת נכנסו והחליטו פה אחד
החלטה שהייתה מקובלת על המשגיח.
השני -
מעשה שהיה לא מזמן עם בחור שהחזיק ברשותו פלאפון אמנם לא כשר, אך ללא חיבור
לאינטרנט כלל, ובכל זאת הצוות החליט להרחיקו מהישיבה לצמיתות. אביו ניסה להסביר
למשגיח שהייתה זו מעידה חד-פעמית והוא מתחרט מעומק הלב, אך ללא הועיל. הבחור
נותר ללא מסגרת ולבסוף יצא לתרבות רעה.
במקרה הראשון, כל הבחורים משמשים היום במשרות תורניות חשובות.
זה כל ההבדל. הדרך והגישה לאירוע. כיצד לעשות זאת בחכמה ובתבונה.
על כח ההשפעה בלקיחת האדם ממקומו הנוכחי למקום אחר, למדנו מפרשתנו.
"ויהי בבוקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם" )כב, מא(.

כתרגומו, לרמת דחלתיה, ש ם עבודת אלילים )רש"י(.
ואולי כי בלעם לא היה עובד עבודה זרה זו, ולקחו בדברים לעבודה )אור החיים הקדוש
שם(.
המתבונן בלשון הפסוק תמה, מדוע נקט לשון "ויקח" בלק את בלעם וכו', ולא לשון "וילך"
בלק עם בלעם או "ויקרא" בלק אל בלעם. שהרי הפועל 'ויקח' מתאים יותר בחפצים דוממים
כמו "קח את המטה", שהוא תלוי ברצון הנוטלו, כחומר ביד היוצר. משא"כ באדם בר דעת,
בעל בחירה, שלכאורה אינו נלקח, מובל ומונהג ע"י אחרים, אלא הוא פונה והולך לאותו
המקום בו הוא חפץ, ואי אפשר לקחתו ולמושכו בעל כורחו.
לצורך הבנת הדברים נקדים כי אכן מצינו מקומות בהם נזכר לשון 'קח' גם בבני אדם, כגון
"קח את הלויים" וכן "קח את אהרן". וכמו שפירש רש"י )כ, כה( עה"פ "קח את אהרן" וז"ל:
"בדברי ניחומים. אמור לו: אשריך שתראה כתרך נתון לבנך, מה שאין אני זכאי לכך".
ואם כן, משמעות המילה 'קח' היא לקיחה בדברים, דהיינו, לשכנעו בדיבור ובהסבר
המטרה לשמה הוא נלקח.
אולם, הקושיא בעינה עומדת:
כיצד נופל לשון קיחה באדם בעל בחירה, היה לו לכאורה לומר "אמור" או "דבר אל אהרן" ,
לשונות המבטאים דברים הנאמרים לו, ובנידון דידן אלו דברי התנחומין, ומדוע בחרה התורה
בלשון "קח" דווקא? מה רצון הכתוב ללמדנו?
האדם ניקח בדברים
נשפוך אור על הסוגיא בהצגת דברי המהר"ל בגור אריה על דברי רש"י, וז"ל: "בדברי
ניחומים. דלא שייך לומר 'קח', דאין אדם ניקח לרשות אחר אלא אם כן יפתה אותו בדברים
טובים שאז ניקח ברשותו".
כוונת התורה ללמדנו שעל ידי שהאדם מדבר עם חברו ומוכיח לו בכל מיני טענות את
כדאיות הדבר ותועלתו, על ידי כך הוא נמשך אחריו וניקח ברשותו וכביכול מכוון הוא אותו
אל הבחירה הראויה.
כוחו של דיבור נכון
זהו כוחו העצום של דיבור נכון, דרכו פונה האדם לשכלו וליבו של הזולת, ובעניינו של
אהרן, יכול משה רבנו להסביר לו שבעצם הגיע זמנו להסתלק מן העולם, לתת סיבות
מוצדקות ולנמק זאת מכמה טעמים, ואהרן מצידו יקבל את הדברים בצורה רגועה ושלווה
כאילו היה ניקח ברשותו של משה רבנו.
וברור שהדברים הם לטוב ולמוטב, שהרי כך היו פני הדברים בקיחת בלק את בלעם.

בסופו של תהליך השכנוע – לקיחה בדברים - אפשר להעביר אדם מנקודה א' לנקודה ב',
ולגרום לו לשנות משהו בהתנהגותו. כל אחד מאיתנו נדרש ליכולות שכנוע מדי יום ביומו,
בפרט מחנכים מול תלמידים.
את המסר ניקח עמנו כצידה לדרך, נשכיל להשתמש בכח הדיבור בצורה נכונה ונראה עד
היכן הכח המסור בידנו ממש לקחת את הילד או הנער בדברים ולהעבירו על ידיהם מצד אחד
של התנהגות, והנהגה, לצד אחר ממש.
כל מה שנצרך זה ראשית להאמין בכח שניתן לנו בדבורנו עמו, ושנית לעשות את זה נכון.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך